פסק-דין בתיק סע"ש 1009-12

בפני בקשה להורות על סילוקה על הסף של תביעת התובעת מחמת מעשה בין דין, השתק פלוגתא והשתק עילה.

להלן עובדות המקרה:

1.         התובעת עבדה בדוכן קרפים וממכר משקאות בשם "פינדו בר קפה" בקניון חדרה מיום 1.5.07 עד ליום 4.8.08.

2.         הנתבע טוען, כי הינו הבעלים הרשום של העסק ושל בית קפה בקניון חדרה החל מיום 20.2.08, וכי הדוכן בו עבדה התובעת היה קודם לכן בבעלותו של אביו, מר אברהם מימון.

3.         בחודש 5/09 הגישה התובעת תביעה לביה"ד כנגד אביו של הנתבע לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתה, פיצויי פיטורים וכן לתשלום פיצוי בגין פיטוריה שלא כדין בעת שהייתה בהריון (ראה תיק ס"ע 5726-05-09).

            לכתב ההגנה שהוגש מטעם אביו של הנתבע צורפו תלושי שכר של התובע מחודש 5/08 עד חודש 8/08 בלבד, עליהם צוין שמו של הנתבע "מימון טל".

4.         בתאריך 23.11.11 ניתן פס"ד בתיק הנ"ל ע"י כב' השופטת רימון קפלן בו נקבע, בין היתר, במסגרת העובדות כי אביו של התובע הפעיל דוכן לממכר קרפים ומשקאות בקניון חדרה בשם "פינדו בר קפה", והתובעת הועסקה אצלו מיום 1.5.07 עד ליום 4.8.08.

            עוד נקבע בפסה"ד כי ביום 4.8.08 אביו של הנתבע התנה את המשך עבודתה של התובעת במעבר למשמרות ערב במכוון, ביודעו כי לא תוכל לעשות כן מאחר והיא מטופלת בילדה קטנה בת שנתיים. לפיכך, קבעה כב' השופטת רימון-קפלן כי בהתנהלותו זו הביא אביו של הנתבע לסיום יחסי העבודה בין הצדדים.

            כמו כן, מאחר והתובעת הייתה כאמור בהריון במועד פיטוריה נקבע כי פיטוריה היו בניגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד 1954.

            כב' השופטת רימון קפלן פסקה כי על אביו של הנתבע לשלם לתובעת פיצויים בהתאם לסעיף 13א לחוק עבודת נשים, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פיצוי בשל אובדן דמי לידה, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ודמי חגים.

5.         בתאריך 16.8.12 התובעת הגישה תביעתה הנוכחית לבית הדין בטענה, כי הנתבע היה מעסיקה בתקופה הרלוונטית. התובעת טענה כי לאורך כל תקופת עבודתה לא הונפקו לה תלושי שכר ועל כן לא ידעה מי מעסיקה האמיתי, ומאחר ואביו של הנתבע קיבל אותה לעבודה ופיטר אותה סברה שהוא היה מעסיקה.

6.         לטענת התובעת, לאחר שניתן פסה"ד התברר לתובעת כי מעסיקה האמיתי הינו הנתבע, וכי אביו של הנתבע אינו יכול לנהל עסק היות והינו מוגבל באמצעים ופושט רגל החל מיום 16.10.01.

            התובעת טענה כי בנסיבות אלו יש לחייב את הנתבע בסכומים שנפסקו בפסה"ד מיום 23.11.11 כאמור.

7.         התובעת הוסיפה וטענה כי מאחר ואין זהות בין הצדדים אין מעשה בית דין, ובוודאי שאין רשלנות או חוסר תום לב, שכן הן הנתבע והן אביו הסתירו במהלך ניהול ההליך הקודם, כי הנתבע הינו הבעלים של העסק ולא אביו.

8.         כמו כן, לטענת התובעת הנתבע לא המציא כל ראיה המעידה על המועד בו עבר העסק לבעלותו, ובמועד פיטוריה, עת הייתה בהריון, הנתבע היה הבעלים של העסק והנפיק לתובעת תלושי שכר, ועל כן אין בכך בכדי לשנות את תוצאות פסה"ד.

9.         הנתבע טען כי התביעה הוכרעה בפס"ד מנומק, ובכתבי הטענות לא נשמעה טענה כי הנתבע הינו בעל הדין הנדרש. התובעת ידעה היטב מיהו מעסיקה, התובעת לא הכירה את הנתבע וכל תקופת עבודתה ההתנהלות נעשתה מול אביו של הנתבע, כנגדו ניתן פס"ד.

10.       הנתבע טען כי לתובעת ניתן את יומה בבית המשפט ותלושי השכר היו בפניה. ככל שהיה לתובעת חשש באשר לזהות המעסיק היה עליה להעלותו בהליך הקודם, ואף לבקש את צירופו של הנתבע, תוך תיקון כתב התביעה.

11.       לטענת הנתבע, אביו קיבל את התובעת לעבודה, שילם את שכרה, קבע את משמרות העבודה שלה, ואף נקבע בפסה"ד כי הוא זה שפיטר אותה, על כן, יש לקבוע כי מדובר באותו בעל דין ו/או בחליף.

12.       הנתבע טען כי, פסק הדין הינו פס"ד חלוט ועל כן חל בענייננו השתק עילה ויש להורות על סילוקה על הסף של התביעה.